אני לוקחת סיכונים סדרתית!
וכן, זה סיכון לקום בחמש בבוקר, כי צריך לישון, חשוך, קריר (לא אצלי בעמק אבל אצל אחרים...), מפסידים עוד חיבוק, וצריך להדוף איזה מיליון סיפורים למה לא לקום עכשיו....
זה סיכון לרוץ במשקל שלי, כי אני כבדה, בת 56, הברכיים, הלב....
זה סיכון לצאת לרוץ בשטח לבד.... כי יש דורבנים, תנים, קוצים, סלעים, נחשים, עקרבים, עדר עיזים וגברים....
זה גם סיכון לעזוב עבודה "בטוחה" ולהגשים חלום דרך מיזם חדש, כי אין לי "משכורת", ביטחון, בהירות, בוס שיגיד מה לעשות, מסגרת ברורה, כללים ידועים....
זה סיכון לצאת למסע של שינוי, כי זה אומר לאבד שליטה, לא לדעת, להתבלבל בדרך, ללכת לאיבוד, לפגוש עולמות שלא הכרתי, לקחת אחריות על החיים שלי, ללמוד דברים חדשים ואפילו ליפול... כל כך הרבה סיכונים.......... 🙂
אבל,
הרבה יותר מסוכן! לקפוץ מהמיטה רק כי צריך להתחיל עוד יום ומשהו או מישהו אחר מגדירים ובוחרים עבורי מתי ואיך להתחיל את היום....
הרבה יותר מסוכן, לא לעשות ספורט, לא לקחת אחריות על האורח החיים שלי.. כי זה אומר שמי בעצם אחראי על הבריאות שלי עכשיו?
הרבה יותר מסוכן, להישאר בעבודה שלא מאפשרת לי להביא לידי ביטוי ומימוש את היכולות שלי ואת מי שאני, להיות בתפקיד שיום אחר יום אני חלק מחלום ומטרות של מישהו אחר, (ואולי גם עייפה, שחוקה, עצובה, מיואשת, מאשימה, כועסת, חולה...)...
זה הרבה יותר מסוכן לא להשתנות....
וגם אם זה נראה ממש לא בטיחותי,
לפעמים, הרבה יותר בטוח להתנסות, לעשות, להסתכן, לשנות, להשתנות... לחיות חיים מלאי חוויות, להתפתח ולחיות!
אני חייה!